לסרי נ' ברק גדעון בע"מ

החלטה

החלטה

1.ביום 5.5.09 הגישה התובעת כתב תביעה בדיון מהיר בו עתרה בעילות שונות.

מאוחר יותר, הגישה בקשה לאישור תביעתה כתובענה ייצוגית בגין אי הפרשות לפנסיה (סך של 4,586.56 ₪ בתוספת ה"ה וריבית; להלן: "התביעה"; "התביעה הייצוגית" "העילה" בהתאמה).

2. בבקשה נטען כדלהלן:

א.התובעת עבדה אצל הנתבעת החל מיום 2.11.03 עד ליום 29.5.06 ושולם לה שכר מינימום כעובדת ניקיון.

ב.הנתבעת, שעיסוקה במתן שירותי ניקיון, לא הפרישה עבור התובעת כספים בקופ"ג, כמתחייב מסעיף י"ב לצו ההרחבה בענף הנקיון (להלן: "הצו").

ג.הנתבעת הכחישה בהגנתה (סעיף 12) הנטען בתביעה על הסכומים הנקובים בה וטענה כי הזכות בעילה היא של קופ"ג בלבד.

ד.אין לנתבעת הגנה לאור מדיניותה הנ"ל בדבר הפקדות פנסיוניות, כך שהתובעת הוכיחה לכאורה אף העילה הקבוצתית.

ה.התובעת מכירה עובדים נוספים אשר להם עילת תביעה כַעילה, העובדים במתקנים שונים. העובדים התלוננו בפני מנהלה ובעליה של הנתבעת על רכיבי שכר שלא שולמו להם וזו השיבה להם, שאם הדבר לא מוצא חן בעיניהם הם יכולים לעבוד במקום אחר. עובד לשעבר בשם אברהם שהתלונן על כך, פוטר.

ו.ע"פ סעיף ה' לצו, משחלפו 6 חודשי עבודה (המהווים תקופת ניסיון), מחוייבת הנתבעת להפריש לעובדיה כספים לקופ"ג (אף רטרואקטיבית). חובתה זו קוגנטית ואי עמידה בה, דינה כהפרת חוזה בגינה חבה היא בתשלום פיצוי בשווי הסכומים שהיה עליה להעביר לקרן.

ז.מבוקש לאכוף על הנתבעת לשלם לכל אחד מחברי הקבוצה 6% מהשכר.

לחלופין, לשלם את הסכום שהיה אמור להיות מופקד בתקופה הקובעת כפיצוי על כך שלא הופקד; לחלופין, להשיב להם הסכום בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט; בנוסף, להצהיר כי חברי הקבוצה העובדים במועד מתן פסה"ד יהיו זכאים כי הנתבעת תפקיד כספים עבורם כמתחייב מהצו, ממועד הגשת התביעה (ולחלופין, ממועד תחילת עבודתם ועד לסיום עבודתם בפועל).

ח.עילת התביעה כוללת הפסד כספי בלבד בגין אי קיום/ בצוע ההסדר הפנסיוני ואינה כוללת נזק שנגרם למי מחברי הקבוצה בגין כך לרבות עקב הרעה במצב הבריאות, נכות או מוות (אשר בספק אם הם בסמכות בי"ד זה).

ט.התובעת מעריכה (משכל הנתונים מצויים בידי הנתבעת) כי המדובר בכ- 500 עובדים בכל שנה, לרבות עובדים שעזבו את הנתבעת מכל סיבה שהיא ולמעט עובדים שעניינם תלוי ועומד בבי"ד או שהוכרע על ידו. מכאן שבמהלך 7 השנים האחרונות המדובר בכ- 3,500 "שנות עבודה".

י.למיטב ידיעתה, משך הזמן הממוצע של עובד בנתבעת הוא שנתיים. לפיכך, מעריכה היא כי המדובר בכ-1,750 עובדים "חברי הקבוצה". במידה וביה"ד יחליט כך – יוגדרו אף תתי קבוצות.

י"א.הסעד הממוצע נמוך מזה הנתבע על ידה. להערכתה 10% מכלל העובדים עבדו פחות ממחצית השנה אצל הנתבעת ועל כן המדובר בכ-1,575 עובדים. המדובר ב-231 ₪ לחודש לעובדים במשרה מלאה בשכר מינימום. משאחוז המשרה הממוצע של עובדי הנתבעת הוא 75% משרה, זכאי כ"א מהם ל- 173.26 ₪ לחודש ול- 4,158 ₪ לתקופת עבודה בת 24 חודש ובסה"כ לכלל חברי הקבוצה – 6,549,190 ₪.

י"ב.קיימות שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה: תחולת הצו על הנתבעת, חובתה להפקיד הכספים, שיעורי ההפקדה, תחולת צווי הרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה ויסוד לנתבעת, האם הפרה חובתה כלפי עובדיה ובמידה וכן האם יש לה הגנה ראויה. במידה ואין לה הגנה ראויה, האם ניתן לאכוף בדיעבד ואם לא – מהו הפיצוי הראוי, האם עליה לשלם את הסכומים בתוספת ה"ה וריבית.

י"ג.תלושי שכרה של התובעת מהווים תשתית ראייתית ראויה ומוצקה לתביעה יצוגית וכל הנתונים לגבי יתר חברי הקבוצה הם אצל הנתבעת כאשר שתיקתה מהווה הודאה בעילות התביעה. נטל ההוכחה בדבר רישום נתוני שכרה של התובעת מוטל על הנתבעת (כך לפי הפסיקה ולפי תיקון 24). מצב בו קיימת אי בהירות לעניין תנאי עבודה – יש לפרשו לטובת העובד.

י"ד.ככל שישנו שוני בין העובדים לעניין תקופת עבודה, מספר שעות/ שיעור משרה וכו' הרי שאין בהם כדי לאיין את הזכות לנהל תביעה יצוגית, משאין צורך בזהות מוחלטת בין השאלות העובדתיות והמשפטיות של כ"א מחברי הקבוצה. כך אף חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") אינו מציב כל תנאי בדבר זהות הסעד וכך אף הפסיקה. כ"א מחברי הקבוצה יכול להוכיח תביעתו ושיעורה באופן אישי, לאחר שאושרה התובענה הייצוגית וביה"ד יורה כיצד תוכח זכאות זו.

ט"ו.בהליך דנן לא יועלו שאלות שונות, שכן את השונות לכאורה, ניתן לפתור בחישוב אריתמטי פשוט לאחר קבלת נתוני השכר של העובדים ואין נפקא מינא (לאור הגדרת הקבוצה) למיהות תפקידם. אף אם יש שונות בתפקיד, הרי שרוב עובדי הנתבעת הם עובדי ניקיון ועל כן הצו חל אף על אלו שאינם כאלו. לביה"ד שיקול דעת להגדיר תתי-קבוצות ולפתור בכך כל בעייה של חוסר הומוגניות בקבוצה.